הלבלב הוא בלוטה הממוקמת בבטן בין הקיבה לטחול.
הוא אחראי לייצור של הורמונים(כמו אינסולין)
ובנוסף ייצור והפרשה של אנזימים המשמשים לפירוק המזון ובכך מאפשרים עיכול וספיגה של המזון בהמשך מערכת העיכול.
לרוב האנזימים מאוחסנים בלבלב בצורה לא פעילה,
הם מופרשים דרכו למעי שם הם משופעלים ורק אז גורמים לעיכול חומרי המזון.
בדלקת לבלב האנזימים מסיבה לא ברורה משופעלים בלבלב דבר שגורם להם לעכל את רקמת הלבלב עצמה וליצור דלקת חריפה, רב מערכתית המסכנת חיים.
הפוסט הזה מדבר על המחלה בכלבים.
הגורמים לשפעול האנזימים בתוך רקמת הלבלב לא תמיד ידועים (בשם המדעי זה נקרא אדיופאתי)
אך בין הגורמים שזוהו-
1. מזון עתיר שומן (גם באופן חד פעמי! וזה הסיבה העיקרית לא לאפשר לחיות המחמד לאכול מזון ביתי שלרוב עתיר שומן ביחס לגודל בע"ח הקטן), השמנה ורמות שומן גבוהות בדם
2. התייבשות או ירידה באספקת הדם ללבלב (ירידת לחץ דם/הרדמה)
3. טראומה ללבלב
4. מחלות הורמונליות (סכרת, היפותירואיד)
5. תרופות שונות - ביניהם סטרואדים אבל לא רק.
6. רעלים
7. מחלות כליה
8. רמות גבוהות של סידן בדם
9. נטייה גנטית- גזעים בסיכון- מיני שנאוצר, פודל מיניאטורי, טרייר.
10. לעיתים נדירות הגורם הוא זיהומי.
בכלבים הסימנים הקלינים לרוב מאוד סוערים וכוללים-
הקאות, חולשה, כאב בטני, דיכאון,שלשול.
כאב בטני חריף בכלבים לעיתים מתבטא בתנוחת ה״מתפלל״ כלב שמותח את הרגליים הקדמיות ומוריד את בית החזה מטה ומרים את החלק האחורי.
האבחון:
חשד למחלה עולה כבר בשלב התשאול והבדיקה רפואית, בבדיקות הדם הכלליות לעיתים יש רמזים שתומכים במחלה (עליה בתאי הדם הלבנים, התייבשות, עליה במדדי התפקוד הכלייתי, עליה באנזימי כבד, צהבת, עליה ברמות הסוכר בדם, ירידה ברמות החלבון, עליה ברמות עמילאז וליפז בדם.)
בעוד שרמות עמילאז וליפאז לעיתים יכולים להחשיד לדלקת לבלב בכלב עם סימנים מתאימים, הם אינם ספציפיים או רגישים לנוכחות המחלה ואין להסתמך עליהם!
לחילופין ניתן לבצע בדיקה לרמות CPLI- רמות ליפז ממקור לבלב בכלב שיותר ספציפיים ורגישים לזיהוי המחלה. אולטרסאונד בטן שנחשב כדרך רגישה ופרקטית לאבחון המחלה.
אבחון סופי הוא ע״י ביופסיה של הלבלב אך לבדיקה מגבלות וסיבוכים ולכן לא מבוצעת באופן רוטיני
עיקר האבחון נעשה ע״י שילוב של קליניקה, בדיקות דם ואולטרסאונד בטן.
הטיפול במחלה-
דלקת לבלב הינה מחלה מסוכנת שיכולה בקלות להידרדר למצב מסכן חיים!
היא דורשת טיפול מהיר, ואינטנסיבי לנרמול הבעיה.
הטיפול העיקרי בדלקת לבלב הינו טיפול בנוזלים לוריד שמטרתם שיפור זרימת הדם ללבלב,
טיפול תומך בסימני המחלה (נוגדי בחילות/הקאות/שיכוך כאבים/מגיני מערכת עיכול/טיפול באינסולין במידת הצורך) ונרמול ערכי המלחים בדם.
אנטיביוטיקה היא חלק מהפרוטוקול במחלה למרות שהרקע למחלה לרוב אינו זיהומי, בעיקר מטרתה למנוע זיהומים משניים (כאלה שעלולים להיווצר עקב הפגיעה במערכת העיכול)
במקרים קשים יש צריכה מוגברת של חלבונים, מקרוגלובולינים ופקטורי קרישה במקרים אלו יש צורך במנות פלזמה כחלק מהטיפול.
במקרים מסויימים יש גם אפשרויות לטיפול כירורגי.
להבדיל מבעבר (שנהגו לעשות לבע״ח צום על מנת לתת ללבלב ״מנוחה״) כיום מומלץ לחזור מהר ככל האפשר להזנה דרך הפה בעדיפות האכלה במזון דל שומן (מתחת ל 10% שומן).
לאחר החלמה בע״ח צריך להישאר על מזון דל שומן לשארית חייו.
סיבוכים אפשריים-
צהבת, פגיעה כלייתית, סכרת, הצטברות נוזלים בחללי הגוף, מצוקה נשימתית, פגיעה במנגנון הקרישה ודימומים.
דלקת לבלב הינה מחלה חריפה שעלולה להוביל למוות למרות טיפול אינטנסיבי ויקר, ועל כן יש חשיבות מכרעת להגעה לטיפול מוקדם והתערבות נכונה לפני הופעת סיבוכים.
גם לאחר התאוששות לעיתים יש חזרתיות/החמרה במחלה.
אם זאת במקרים ללא סיבוכים מערכתיים לרוב טיפול נכון ומוקדם יוביל להחלמה מלאה.
לסיכום, דלקת לבלב היא מחלה רצינית, הסימנים הראשונים נראים ״בנאלים״ וכוללים הקאות וחוסר תאבון, אך אבחון וטיפול מוקדם הם קריטיים להצלחת הטיפול והימנעות מסיבוכים.
רק בריאות,
ד״ר שני סופר