"ד"ר, מתי יודעים שהוא סובל והגיע הזמן להיפרד?"
האמת, התלבטתי רבות אם לכתוב על הנושא, מדובר בסוגיה לא קלה ששוברת את ליבי כל פעם מחדש... ועדיין מאוד חשובה ולכן החלטתי בכל זאת לעלות אותה גם כאן בעיקר כי אני באמת מאמינה שידע זה כוח ושהבנה של התהליך עוזרת בהתמודדות עימו... אם כך, באמת מדובר בשאלה מאוד קשה ומייסרת. לא תמיד יש תשובה אחת ברורה. בפוסט הבא אחלוק איתכם את השקפת עולמי...
הקושי הכי גדול בגידול בע"ח נובע מאורך החיים הקצר שלהם ביחס לשלנו,
העובדה שבשלב מסויים בין אם נרצה או שלא נאלץ להיפרד.
אם זאת, בע"ח זכו בפריבילגיה, היכולת שלנו לעצור את סבלם של אלו החולים במחלה חשוכת מרפא הגורמת להם לסבל ואובדן איכות החיים (שימו לב לקרטריונים - גם חולה במחלה שלא ניתנת לריפוי/הקלה וגם סובל ברמה של אובדן איכות החיים!).
אז החלק הראשון הוא יותר קל לבחינה- בע"ח מאובחן ע"י וטרינר עם מחלה רפואית חמורה חשוכת מרפא/טיפול.
אבל לא כל מחלה אוטומטית גוררת סבל, לעיתים המחלה בראשיתה וההשפעה על איכות החיים קלה בלבד, ואז כמובן אין צורך להמית את בע"ח.
אז מתי יודעים שבע"ח סובל ואין לו איכות חיים?
קודם כל לא תמיד קל לדעת את התשובה לשאלה, והיא לעיתים סובייקטיבית מאוד...
אבל חשוב לזכור שעולמם של בע"ח פחות "עשיר" משלנו מבחינת פעולות שהם מבצעים, הם לא לומדים באוניברסיטה, קוראים עיתון, או מספרים לנו את העובר עליהם.. ולכן שניסיתי להבין איך להגדיר איכות חיים בבע"ח לא תמיד מצאתי תשובה חד משמעית, לאחר מחשבה רבה החלטתי לאמץ את גישת "חמשת החירויות".
בלימודי וטרינריה לומדים בין היתר על רווחת בע"ח, כחלק מהלימודים לומדים את 5 החרויות של בע"ח, זה לרוב מתייחס לרווחת חיות משק אך זה נכון לכל בע"ח באשר הוא, ואלה בעצם 5 הקרטריונים שלהם בע"ח זקוקים על מנת לחיות ברווחה.
לבע"ח יש 5 חירויות בסיסיות:
1. הזכות להימנע מרעב וצמא
2. הזכות להימנע מחוסר נוחות (כלומר סביבה מוגנת/מכסה/אזור רביצה)
3. הזכות להימנע מכאב (כאב בבע"ח זה נושא מרתק בפני עצמו אבל לעניינו כל מה שגורם לכאב באדם הוא בחזקת כואב גם בבע"ח, וכמובן כל מה שגורם לתגובת כאב ברורה בבע"ח כואב גם הוא)
4. הזכות לבטא התנהגות אופיינית למין/גזע
5. הזכות להימנע מסטרס ופחד.
בעיני גם כשבאים לבדוק את איכות חיי בע"ח שברשותנו צריך לבחון את אותם העקרונות -
1. האם בע"ח אוכל/שותה? - בעבר היה מיתוס שכל עוד בע"ח אוכל הוא לא סובל, לצערי זה לא תמיד נכון.. יש בע"ח רבים שלמרות סבלם לא מפסיקים לאכול, אבל בע"ח שהחליט להפסיק לאכול/לשתות עקב מצבו הפיזי החמור בוודאי סובל, גם מחלות בהם אין ספיגה של מזון וירידה חמורה במשקל מראה על סבל באותם בע"ח.
2. האם בע"ח סובל מכאב/חוסר נוחות? - האם המחלה גורמת לסימני כאב בבע"ח (צליעה/ הימנעות מתנועה/יללות/האם המחלה ידועה ככואבת באדם) זכרו שבע"ח מסתירים כאב מעצם היותם בע"ח ולכן קשה לאמוד את הכאב שחשים.
3. האם בע"ח עדיין נהנה מאינטרקציה/התנהגות האופיינית לו? מרבית חיות המחמד שברשותנו נהנות מהמגע והנוכחות שלנו ולעיתים גם מטיולים ואינטרקציה עם בע"ח אחרים. בע"ח שהופך לפתע מסוגר, לא מתקשר כלל, נמנע מפעילויות אלו ובמקרים מסויימים אפילו הופכים לתוקפניים בהחלט שולח מסר לגבי איכות החיים שלו.
בכל הנוגע לאיכות חיים, אתם הבעלים מכירים את בע"ח שלכם הכי טוב ויודעים הכי טוב מה איכות החיים האמיתית שלהם...
ולכן ההחלטה לתזמון של המתת חסד היא משותפת - הן בפן הרפואי והן בפן הרווחתי.
ואם כמה שזה קלישאה, זה בסופו של דבר נכון - כשיגיע הרגע מרבית האנשים פשוט ידעו.
בנימה אישית חשוב לי להגיד עוד משהו - החלטה לגבי המתת חסד היא סופית וסופנית, גם מנסיוני האישי היא מייסרת גם חודשים ושנים אחרי ביצועה, ולכן אם אתם לא בטוחים/שלמים איתה אין סיבה למהר ולקחת אותה.
אם כמה שאני רוצה להימנע מסבל של בע"ח (והאמינו לי אני רוצה מאוד!), חשוב לי להגיד שגם הסבל שלכם חשוב, גם לכם מגיע את הזמן לעכל ולקבל את התהליך הזה ואתם אלה שתצטרכו לחיות איתו, ולכן אם אתם זקוקים לעוד זמן גם כשהמצב ברור ואפילו שבע"ח סובל, זה בסדר לקחת אותו! אתם נתתם לבע"ח שנים ארוכות של אהבה, דאגתם לכל היבט בחייהם ואם ה"מחיר" שהם יצטרכו לשלם זה עוד כמה שעות של סבל, בשביל שאתם תהיו שלמים עם ההחלטה הזאת, בעיני זה מחיר ששווה לשלם...
מה קורה בהמתת חסד? הליך המתת החסד אינו כואב, בע"ח עובר טשטוש ומוחדר לו קטטר(ונפלון) לוריד, לאחר שהבעלים סיימו להיפרד מבע"ח מוזרק לבע"ח חומר הרדמה והוא נרדם בנוחות (כמו לניתוח) לאחר מכן מוזרק לוריד חומר הרדמה אחר בריכוז גבוה שעוצר באופן מהיר את פעילות הלב. בע"ח שוקע בתרדמת ומת ללא כל אי נוחות. הוטרינר מנטר את בע"ח בכל התהליך כולל פעילות הלב, נשימה ורפלקסים ומכריז על מותו. הבעלים כמובן יכולים ללוות את בע"ח בכל התהליך או בחלקו כרצונם. בסיום התהליך בע"ח מועבר לקבורה או שרפה ע"פ החלטת הבעלים.
מאחלת לכולנו ולכל בע"ח שברשותנו חיים ארוכים, בריאים ומאושרים. ושהפוסט הזה ישאר בגדר תאוריה בלבד. רק בריאות,
ד"ר שני סופר